<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ע"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
על כל המתים קורע טפח, על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו, על כל המתים קורע מבפנים, פירוש בחדר אפילו שלא בפני העם, על אביו ועל אמו מבחוץ, בפני העם, על כל המתים אינו קורע אלא העליון, על אביו ועל אמו קורע כולן ואפילו הן עשרה, אחד האשה ואחד האיש, לכאורה נראה דעל הכל קאי, דאחד האיש ואחד האשה שוין בדיני קריעה ורשב"א פליג ואמר האשה קורעת התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת העליון, וא"כ כיון דפליגי הלכה כת"ק דאין האשה משנה קריעתה מן האיש, ויש פוסקין כרשב"א משום דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל (י"ח א'), וקשיא דאמרינן לקמן (כ"ו ב'), אבלות לחוד וקריעה לחוד, ואם תאמר כיון דעל אביו ועל אמו קורע כולן אחד האיש ואחד האשה, והקרע הוי למעלה מבית הצואר ולמטה עד שמגלה לבו וצריך לקרוע בחוץ נגד העם, בודאי דבר זה גנאי לאשה, ובין ר' יהודה ובין רבנן חיישי להירהורא, ר' יהודה בסוטה (ז' א') אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, והא דלא חייש בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ה א') להרהורא, משום דמיקטלה, ורבנן דלא חיישי להרהורא בסוטה, משום דונוסרו כל הנשים (יחזקאל כ"ג מ"ח), ויש לומר שאין יצר הרע מצוי בעת צער, וכה"ג צריך לומר בסנהדרין פרק כהן גדול (כ' א'), מקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאין ולא חיישינן שמא יסתכלו בהן האנשים, אי נמי כיון דאמר מר אפיקרסתו אינו מעכבת, פירוש אינו צריך לקרוע סודר שמתעטף בו, לישנא אחרינא אפיקרסתו שנופל למטה לפניו ומכסה הקרע אינה מעכבת הקריעה, א"כ הרי היא יכולה לכסות הקריעה באפיקרסתה. על כל המתים רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל, ר' יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות והלכה כרבי יהודה.
